רוב הפציפיסטים או שמשתייכים לכתות דתיות מעורפלות או שהם פשוט אנשים הומניטריים המתנגדים לנטילת חיים ומעדיפים לא לפתח את מחשבותיהם מעבר לאותה נקודה. אבל יש מיעוט של אינטלקטואלים פציפיסטים שנראה שהמניע האמיתי שלהם, אף שהם לא מודים בו, הוא שנאה לדמוקרטיה המערבית והערצת הטוטליטריזם. תעמולה פציפיסטית מצטמצמת בדרך כלל לטענה שצד אחד גרוע כמו האחר, אבל אם בוחנים מקרוב את כתביהם של הצעירים מבין האינטלקטואלים הפציפיסטים, מגלים שהם בשום אופן לא מבטאים אי-הסכמה חסרת פניות אלא מכוונים כמעט לחלוטין כנגד בריטניה וארצות-הברית. יתרה מזאת, הם לא מגנים ככלל אלימות בתור שכזו, אלא רק אלימות שמשתמשים בה להגנה על מדינות המערב. הרוסים, בניגוד לבריטים, אינם מואשמים בכך שהם מגינים על עצמם באמצעים מלחמתיים, ואכן כל התעמולה הפציפיסטית מהסוג הזה נמנעת מלהזכיר את רוסיה או את סין. גם לא נטען, כמו כן, שההודים צריכים להצהיר בפומבי על נטישת האלימות במאבקם נגד הבריטים. הספרות הפציפיסטית שופעת הערות רב-משמעיות, שאם יש להן מובן בכלל, נראה שפירושן הוא שמדינאים מהסוג של היטלר עדיפים על אלו מהסוג של צ'רצ'יל, ושניתן אולי לסלוח לאלימות אם היא אלימה מספיק. לאחר נפילת צרפת, הפציפיסטים הצרפתים, שעמדה בפניהם בחירה אמיתית שאותה לא נאלצו לעשות עמיתיהם באנגליה, עברו ברובם לנאצים, ובאנגליה נראה שהייתה איזו חפיפה קטנה בין חברים ב-Peace Pledge Union ובין 'החולצות השחורות'. כותבים פציפיסטים כתבו בשבחו של קרלייל, אחד מהאבות האינטלקטואליים של הפשיזם. בסך הכל קשה לא לחוש שפציפיזם, כפי שהוא מופיע בקרב חלק מהאינטליגנציה, שואב בחשאי השראה מהערצת כוח ואכזריות מוצלחת. נעשתה הטעות של הדבקת הרגש הזה להיטלר, אבל הוא יוכל בקלות להיות מועתק-מחדש.

עוד על אורוול ופציפיזם

חזרה לדף הבית של הספר "מתחת לאף שלך" - ג'ורג' אורוול